אוַיֹּ֚אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: |
בוְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ | מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַֹ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: |
|
|
ואני זקנתי ושבתי
אמרו רבותינו: זקנה קפצה עליו, כדאיתא במסכת תענית (ה ב):
|
גהִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהֹוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ | מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֚י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם: |
|
|
את שור מי לקחתי
לעבודתי:
|
|
|
וחמור מי לקחתי
כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם, הייתי הולך על החמור שלי, והיה לי ליטול משלהם:
|
|
|
את מי רצותי
כל לשון מרוצה הסמוך לעושק, לשון עשוק ורצוץ הוא, חומס דלים ורוצץ:
|
|
|
ואעלים עיני בו
כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון:
|
|
|
ואשיב לכם
כל מה שתאמרו:
|
דוַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה: |
הוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהֹוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֚ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד: |
|
|
ויאמר עד
בת קול יוצאת ואומרת: 'עד', וזה אחד משלשה מקומות שהופיעה רוח הקודש בבית דין של מטה, כדאיתא במסכת מכות (כג ב):
|
ווַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֚ר עָשָׂה֙ אֶת־משֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: |
|
|
אשר עשה את משה ואת אהרן
להיות נכונים לשליחותו, להוציא אבותיכם ממצרים:
|
זוְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה ֤אֵת כָּל־צִדְק֣וֹת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָֹ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם: |
|
|
ואשפטה אתכם
אתוכח עמכם:
|
חכַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֚וּ אֲבֹֽתֵיכֶם֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהֹוָ֜ה אֶת־משֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֚יאוּ אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה: |
טוַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם: |
יוַיִּזְעֲק֚וּ אֶל־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמְר֣וּ (כתיב וַיֹּאמְרֻ֣) חָטָ֔אנוּ כִּ֚י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ: |
יאוַיִּשְׁלַ֚ח יְהֹוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֚ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח: |
|
|
ירובעל
זה גדעון:
|
|
|
בדן
זה שמשון, שמשבט דן בא:
|
|
|
ואת יפתח
הרי שלשה קלי עולם, עם שלשה חמורי עולם, משה ואהרן ושמואל, לומר לך, הקל בדורו, כחמור בדורו, כל בית דין המתמנה על הדור, צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים:
|
יבוַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֘ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם: |
יגוְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: |
ידאִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהֹוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֚ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקוֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: |
|
|
והיתם גם אתם
ותתקיימו לאורך ימים גם אתם גם המלך:
|
טווְאִם־לֹ֚א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם: |
|
|
והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם
כלומר והיתה בכם אחר שהיתה באבותיכם ורבותינו אמרו (יבמות סג ב): בכם ובאבותיכם, חטוטי שכבי, והיא מכת בזיון על המתים:
|
טזגַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָ֔ה עֹשֶֹ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם: |
|
|
התיצבו וראו וגו'
וכשם שעל ידי תפלתי אני יכול לשנות את העתים, כך אם פגעה בכם מלחמה, היה כח בתפלתי לעמוד על האויב, ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי, ואף על פי שאני זקן:
|
יזהֲל֚וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֚ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֚ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: |
|
|
הלא קציר חטים היום
והגשמים סימן קללה, וקשה בעיני הקב"ה להביא פורענות חנם, אף על פי כן יש בי כח, ואקרא אל ה' ויתן קולות ומטר:
|
|
|
ודעו וראו
כי לא הייתם צריכים לשאול מלך לזלזל בי:
|
יחוַיִּקְרָ֚א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהֹוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל: |
יטוַיֹּאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֚פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ: |
כוַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֚ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהֹוָ֖ה בְּכָל־לְבַבְכֶֽם: |
כאוְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י | אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה: |
כבכִּ֠י לֹֽא־יִטּ֚שׁ יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל ֤כִּי הוֹאִ֣יל יְהֹוָ֔ה לַעֲשֹ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם: |
|
|
בעבור שמו הגדול
אשר יצא שמו עליכם שהוא מושיעכם, ולמען לא יתמעט שם גדלו:
|
|
|
הואיל ה'
נשבע, כמו (לקמן יד כה): ויואל שאול את העם:
|