Melachim I (I Kings) פרק ב

אוַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר:
באָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ:
גוְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לָלֶ֚כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֚יו מִצְו‍ֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵדְו‍ֹתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת משֶׁ֑ה לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֗יל אֵת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶֹ֔ה וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּפְנֶ֖ה שָֽׁם:
דלְמַעַן֩ יָקִ֨ים יְהֹוָ֜ה אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר עָלַי֘ לֵאמֹר֒ אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֚כֶת לְפָנַי֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָׁ֑ם לֵאמֹ֕ר לֹֽא־יִכָּרֵ֚ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל:
הוְגַ֣ם אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁר־עָ֨שָׂה לִ֜י יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה אֲשֶׁ֣ר עָשָֹ֣ה לִשְׁנֵֽי־שָׂרֵ֣י צִבְא֣וֹת יִ֠שְׂרָאֵל לְאַבְנֵ֨ר בֶּן־נֵ֜ר וְלַעֲמָשָֹ֚א בֶן־יֶ֙תֶר֙ וַיַּ֣הַרְגֵ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דְּמֵֽי־מִלְחָמָ֖ה בְּשָׁלֹ֑ם וַיִּתֵּ֞ן דְּמֵ֣י מִלְחָמָ֗ה בַּחֲגֹֽרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּמָתְנָ֔יו וּֽבְנַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽיו:
    אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי: שֶׁהֶרְאָה הַסֵּפֶר שֶׁשָּׁלַח דָּוִד בְּיַד אוּרִיָּה. (במדרש רבי תנחומא שם)
    דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם: שֶׁהָיָה לָהֶם שָׁלוֹם עִמּוֹ, וְלֹא הָיוּ נִשְׁמָרִים מִמֶּנּוּ.
    בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו: שֶׁחָגַר חַרְבּוֹ מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַחוֹגְרִים, בְּצֵאתוֹ לִקְרַאת עֲמָשָׂא, וּפִיהָ לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁתִּפֹּל, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא יָצָא וַתִּפֹּל, וּכְשֶׁנָּפְלָה וּנְטָלָהּ, כְּסָבוּר עֲמָשָׂא שֶׁלֹּא נְטָלָהּ אֶלָּא לְהַגְבִּיהָהּ מִן הָאָרֶץ, וְלֹא נִשְׁמַר מֵהַחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב.
    וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו: אֶת אַבְנֵר הָרַג בְּעָרְמָה, שֶׁשְּׁאָלוֹ גִּדֶּמֶת הֵיאָךְ חוֹלֶצֶת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ 'בַשֶּׁלִי', לְשׁוֹן 'שַׁל' נְעָלֶיךָ.
ווְעָשִֹ֖יתָ כְּחָכְמָתֶ֑ךָ וְלֹֽא־תוֹרֵ֧ד שֵׂיבָת֛וֹ בְּשָׁלֹ֖ם שְׁאֹֽל:
    וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל: אַל תַּנִּיחֵהוּ לָמוּת מִיתַת עַצְמוֹ וְלִפֹּל בְּגֵיהִנֹּם.
זוְלִבְנֵ֨י בַרְזִלַּ֚י הַגִּלְעָדִי֙ תַּֽעֲשֶׂה־חֶ֔סֶד וְהָי֖וּ בְּאֹכְלֵ֣י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ כִּי־כֵן֙ קָרְב֣וּ אֵלַ֔י בְּבָרְחִ֕י מִפְּנֵ֖י אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיךָ:
חוְהִנֵּ֣ה עִ֠מְּךָ שִֽׁמְעִ֨י בֶן־גֵּרָ֥א בֶן־הַיְמִינִי֘ מִבַּחֻרִים֒ וְה֚וּא קִֽלְלַ֙נִי֙ קְלָלָ֣ה נִמְרֶ֔צֶת בְּי֖וֹם לֶכְתִּ֣י מַחֲנָ֑יִם וְהֽוּא־יָרַ֚ד לִקְרָאתִי֙ הַיַּרְדֵּ֔ן וָאֶשָּׁ֨בַֽע ל֚וֹ בַֽיהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֲמִֽיתְךָ֖ בֶּחָֽרֶב:
    קְלָלָה נִמְרֶצֶת: מְפֹרֶשֶׁת, כְּמוֹ: מַה יַּמְרִיצְךָ; (שם ו כה): וּמַה נִּמְרְצוּ, כְּמוֹ מַה נִּמְלְצוּ.
טוְעַתָּה֙ אַל־תְּנַקֵּ֔הוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ חָכָ֖ם אָ֑תָּה וְיָֽדַעְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂה־לּ֔וֹ וְהוֹרַדְתָּ֧ אֶת־שֵׂיבָת֛וֹ בְּדָ֖ם שְׁאֽוֹל:
    כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה: תֵּן לִבְּךָ לִמְצֹא לוֹ עֲוֹן מָוֶת בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר, וְזֶהוּ: וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ.
יוַיִּשְׁכַּ֥ב דָּוִ֖ד עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֥יר דָּוִֽד:
יאוְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֚ךְ דָּוִד֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֚וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירוּשָׁלַ֣םִ מָלַ֔ךְ שְׁלשִׁ֥ים וְשָׁל֖שׁ שָׁנִֽים:
יבוּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד:
    וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד: אַף עַל הָעֶלְיוֹנִים.