Wajischlach Tora Lesung

Ovadiah (Obadiah) פרק א

א חֲז֖וֹן עֹֽבַדְיָ֑ה כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה לֶֽאֱד֗וֹם שְׁמוּעָ֨ה שָׁמַ֜עְנוּ מֵאֵ֚ת יְהֹוָה֙ וְצִיר֙ בַּגּוֹיִ֣ם שֻׁלָּ֔ח ק֛וּמוּ וְנָק֥וּמָה עָלֶ֖יהָ לַמִּלְחָמָֽה:
		חזון עובדיה. מאי שנא עובדיה לאדום ולא ניבא נבואה אחרת אמרו חכמי' עובדיה גר אדומי היה אמר הקב"ה מהם ובהם אביא עליהם יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל ולא למד ממעשיהם ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבק' ולא למד ממעשיה':
בהִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֥וּי אַתָּ֖ה מְאֹֽד:
		הנה קטן נתתיך. כלפי שקראו אביו בנו הגדול ואמו בנה הגדול אמר הקב"ה לפני קטן הוא רבותינו דרשו קטן שלא היה להם לא כתב ולא לשון:
		בזוי. שלא היו מעמידין מלך בן מלך:
גזְד֚וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹֽׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יֽוֹרִידֵ֖נִי אָֽרֶץ:
		שוכני בחגוי סלע. סומך על משענת אבותיו אברהם ויצחק והם לא יועילו לו:
		חגוי. כמו (ישעיה יט) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא ברייטיינ"א בלעז ואל תתמה על וי"ו של חגוי שהיא כוי"ו של קצוי (תהלים סה) וכוי"ו של כמטחוי (בראשית כא) שאין יסוד בתיבה אלא טי"ת וחי"ת:
דאִם־תַּגְבִּ֣יהַּ כַּנֶּ֔שֶׁר וְאִם־בֵּ֥ין כּֽוֹכָבִ֖ים שִׂ֣ים קִנֶּ֑ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהֹוָֽה:
האִם־גַּנָּבִ֚ים בָּא֚וּ לְךָ֙ אִם־שׁ֣וֹדְדֵי לַ֔יְלָה אֵ֣יךְ נִדְמֵ֔יתָה הֲל֥וֹא יִגְנְב֖וּ דַּיָּ֑ם אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ הֲל֖וֹא יַשְׁאִ֥ירוּ עֹֽלֵלֽוֹת:
		באו לך. עליך:
		איך נדמיתה. למה נרדמתה דומם עד שגנבו כל רצונם:
		הלא בוצרים ישאירו עוללות. ואלה לא ישאירו לך כלום כי יחפשוך ויגלו וידרשו מצפוניך:
ואֵיךְ נֶחְפְּשׂ֣וּ עֵשָׂ֔ו נִבְע֖וּ מַצְפֻּנָֽיו:
		נבעו. תרגום יונתן איתגליין ולשון ארמית נבעו נתבקשו וכן אם תבעיון בעיו (ישעיהו כ״א:י״ב):
זעַד־הַגְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּךָ כֹּל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔ךָ הִשִּׁיא֛וּךָ יָֽכְל֥וּ לְךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑ךָ לַחְמְךָ֗ יָשִׂ֚ימוּ מָזוֹר֙ תַּחְתֶּ֔יךָ אֵ֥ין תְּבוּנָ֖ה בּֽוֹ:
		עד הגבול שלחוך. אותם שהבטיחוך לעזרה באו עמך ולווך עד גבול ארצך עד הספר ששם באו עליך למלחמה ובזאת השיאוך והצליחו:
		יכלו לך. לפתותך לצאת ושבו מאחריך:
		לחמך ישימו מזור תחתיך. אף מאכלך שם לך אחיך יעקב למזור שנתן לך לחם ונזיד עדשים ועל ידו בזית הבכורה:
		מזור. חולי:
חהֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם יְהֹוָ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֚י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו:
טוְחַתּ֥וּ גִבּוֹרֶ֖יךָ תֵּימָ֑ן לְמַ֧עַן יִכָּֽרֶת־אִ֛ישׁ מֵהַ֥ר עֵשָׂ֖ו מִקָּֽטֶל:
		וחתו גבוריך תימן. יחתו ויפחדו לנוס אל ארץ ישמעאל וי"ת ויתברון גברך יתבי ארעא דרומא:
		למען יכרת. כל איש גבור:
		מהר עשו מקטל. מרוב הרג שיבא עליכם:
ימֵֽחֲמַ֛ס אָחִ֥יךָ יַֽעֲקֹ֖ב תְּכַסְּךָ֣ בוּשָׁ֑ה וְנִכְרַ֖תָּ לְעוֹלָֽם:
		מחמס אחיך יעקב. בשביל חמס שעשית ליעקב:
יאבְּיוֹם֙ עֲמָֽדְךָ֣ מִנֶּ֔גֶד בְּי֛וֹם שְׁב֥וֹת זָרִ֖ים חֵיל֑וֹ וְנָכְרִ֞ים בָּ֣אוּ שְׁעָרָ֗יו (כתיב שְׁעָרָ֗ו) וְעַל־יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם־אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם:
		ביום עמדך מנגד. שלא באת לעזור לו:
		גם אתה כאחד מהם. אעלה אני עליך כאילו אתה מן הבאים עליהם:
יבוְאַל־תֵּ֚רֶא בְיֽוֹם־אָחִ֙יךָ֙ בְּי֣וֹם נָכְר֔וֹ וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה בְּי֣וֹם אָבְדָ֑ם וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל פִּ֖יךָ בְּי֥וֹם צָרָֽה:
		ואל תרא ביום אחיך. לא היה לך (להביט) ולעמוד מנגד:
		ביום נכרו. ביום הסגירו ביד אויב הוא הבבליים וכן הוא אומר בשאול (שמואל א כ״ג:ז׳) נכר אותו אלהים בידי הסגיר אותו בידי:
יגאַל־תָּב֚וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָֽעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ:
		ואל תשלחנה בחילו. אל תשלחנה ידך בנכסיו כן תרגם יונתן ומקרא קצר הוא וצריך להוסיף עליו ידך:
ידוְאַל־תַּֽעֲמֹד֙ עַל־הַפֶּ֔רֶק לְהַכְרִ֖ית אֶת־פְּלִיטָ֑יו וְאַל־תַּסְגֵּ֥ר שְׂרִידָ֖יו בְּי֥וֹם צָרָֽה:
		ואל תעמוד על הפרק. מקום שהבורחים יוצאים דרך שם לימלט ובלשון לע"ז קוראים אותו טרו"ג:
		(אל תעמוד על הפרק. מכאן שאסור להפסיק בק"ש בין פרק לפרק הג"ה דר"ע):
טוכִּֽי־קָר֥וֹב יֽוֹם־יְהֹוָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֚ר עָשִׂ֙יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻֽלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ:
טזכִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֚ר שְׁתִיתֶם֙ עַל־הַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִשְׁתּ֥וּ כָל־הַגּוֹיִ֖ם תָּמִ֑יד וְשָׁת֣וּ וְלָע֔וּ וְהָי֖וּ כְּל֥וֹא הָיֽוּ:
		כאשר שתיתם על הר קדשי. כמה דחדיתון על מחת טורא דקודשי:
		ולעו. כתרגומו ויסתלעמון ל' מהומה ושממון וטירוף דעת אישטורדישו"ן בלע"ז:
יזוּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּֽהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָֽרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶֽם:
		את מורשיהם. נכסי עממיא דהוו מחסנין להון:
יחוְהָיָה֩ בֵֽית־יַֽעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶֽהָבָ֗ה וּבֵ֚ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָֽלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַֽאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֚ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר:
		כי ה' דבר. והיכן דבר (במדבר כ״ד:י״ט) וירד מיעקב והאביד שריד וגו':
יטוְיָֽרְשׁ֨וּ הַנֶּ֜גֶב אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֗ו וְהַשְּׁפֵלָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְיָֽרְשׁוּ֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה אֶפְרַ֔יִם וְאֵ֖ת שְׂדֵ֣ה שֹֽׁמְר֑וֹן וּבִנְיָמִ֖ן אֶת־הַגִּלְעָֽד:
		וירשו הנגב. ישראל שהיו יושבין בדרומה של ארץ ישראל ירשו את הר עשו שהוא במצר דרום ובני השפלה ירשו את ארץ פלשתים ואת הר אפרים ואת הר שומרון:
		ובנימין את הגלעד. ובני מנשה שהיתה ארץ גלעד שלהם יפשטו להם מהלאה לגבולותיה של ארץ ישראל במזרחה:
כוְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֚ל אֲשֶֽׁר־כְּנַֽעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב:
		וגלות החל הזה. תרגם יונתן עמא הדין, החל לשון חיל כמו (ישעיהו ל״ו:ב׳) ויבא ירושלמה בחיל כבד דרבשקה אלא שזה חסר יו"ד ויש עוד לפרש החל הזה גלות הגיא הזה:
		לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת. גלות אשר הוא מבני ישראל שגלו מעשרת השבטים לארץ כנענים עד צרפת:
		וגלות ירושלים אשר בספרד. שהם מבני יהודה אשר גלו לספרד הם ירשו את ערי הנגב שבדרומה של ארץ ישראל. ואומרי' הפותרים צרפת הוא המלכות שקורין פרנצ"א בלע"ז:
		ספרד. תרגם יונתן אספמיא:
כאוְעָל֚וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָֽיְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה:
		ועלו. שרי ישראל מושיעים בהר ציון:
		לשפוט את הר עשו. ליפרע מהר עשו אשר עשו לישראל:
		לשפוט. יושטיציי"ר בלע"ז:
		הר עשו. י"ת כרכא רבא דעשו:
		והיתה לה' המלוכה. לימדך שאין מלכותו שלימה עד שיפרע מעמלק: