Rambam - 1 Kapitel - Täglicher Tora Lernabschnitt

אמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשְׁמִיט הַמִּלְוָה בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ" (דברים טו, ב). וְהַתּוֹבֵעַ חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית - עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ" (שם).

באֵין שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת מִן הַתּוֹרָה בַּשְּׁבִיעִית אֶלָא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל, נוֹהֵג שֶׁיֵּשׁ שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקַע, שֶׁהֲרֵי יָשׁוּב הַקַרְקַע לִבְעָלָיו בְּלֹא כֶּסֶף. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא. אָמְרוּ חֲכָמִים: בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מַשְׁמִיט קַרְקַע - אַתָּה מַשְׁמִיט כְּסָפִים בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקַע - אֵין אַתָּה מַשְׁמִיט כְּסָפִים בַּשְּׁבִיעִית, אַפִלּוּ בָּאָרֶץ.

גוּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתְּהֵא שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת בַּזְמַן הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג - כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרַת שְׁמִטַת כְּסָפִים מִיִּשְׂרָאֵל.

דאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמֶטֶת כְּסָפִים אֶלָא בְּסוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה, וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט..." (דברים טו, א-ב), וְשָׁם הוּא אוֹמֵר "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים לא, י) - מַה שָׁם אַחַר שֶׁבַע, אַף הַשְׁמָטַת כְּסָפִים אַחַר שֶׁבַע.

לְפִיכָךְ הִלְוָה אֶת חֲבֵרוֹ בַּשְּׁבִיעִית עַצְמָהּ, גּוֹבֶה חוֹבוֹ כָּל הַשָּׁנָה; וּכְשֶׁתִּשְׁקַע חַמָּה בְּלֵילֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, אָבַד הַחוֹב.

השָׁחַט אֶת הַפָּרָה וְחִלְקָהּ עַל דַּעַת שֶׁהַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וְנִתְעַבֵּר אֱלוּל, וְנִמְצָא אוֹתוֹ הַיּוֹם סוֹף שְׁבִיעִית - אָבְדוּ הַדָּמִים, שֶׁהֲרֵי עָבְרָה שְׁבִיעִית עַל הַחוֹב.

ושְׁבִיעִית מְשַׁמֶטֶת אֶת הַמִּלְוָה. וְאַפִלּוּ מִלְוָה שֶׁבִּשְּׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחַרָיוּת נְכָסִים, הֲרֵי זֶה מַשְׁמִיט. וְאִם סִיֵּם לוֹ שָׂדֶה בְּהַלְוָאָתוֹ, אֵינוֹ מַשְׁמִיט. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יִגֹּשׂ" (דברים טו, ב) - מִכָּל מָקוֹם, לֹא לְשַׁלֵּם וְלֹא לְהִשָּׁבַע.

זבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין, וְכָל כַּיוֹצֵא בָּהּ מִדְּבָרִים שֶׁאִם יוֹדֶה בָּהֶן, שְׁבִיעִית מְשַׁמֶטֶת; אֲבָל שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין וְהַשֻּׁתָּפִין, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁבוּעוֹת שֶׁאִם יוֹדֶה יְשַׁלֵּם - הֲרֵי זֶה יִשָּׁבַע אַחַר הַשְּׁמִטָּה.

חהִלְוָהוּ וּתְבָעוֹ וְכָפַר בּוֹ, וְהִגִּיעָה שְׁמִטָּה וְהוּא בִּכְפִירָתוֹ, וְהוֹדָה אַחַר שֶׁעָבְרָה שְׁבִיעִית, אוֹ שֶׁבָּאוּ עָלָיו עֵדִים אַחַר הַשְּׁבִיעִית - אֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶטֶת.

טהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְקָבַע לוֹ זְמַן לְעֶשֶׂר שָׁנִים - אֵינוֹ מַשְׁמִיט; אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּא לִידֵי "לֹא יִגֹּשׂ" (דברים טו, ב), הֲרֵי הוּא עַתָּה אֵינוֹ יָכוֹל לִנְגֹּשׂ. הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִתְבְּעֶנּוּ, שְׁבִיעִית מְשַׁמֶטֶת.

יהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא תִשְׁמְטֶנּוּ שְׁבִיעִית - הֲרֵי זֶה נִשְׁמָט, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דִּין הַשְּׁבִיעִית. הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיט הוּא חוֹב זֶה, וְאַפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית - תְּנָאוֹ קַיָּם; שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבַּמָּמוֹן קַיָּם, וְנִמְצָא זֶה חִיֵּב עַצְמוֹ בְּמָמוֹן שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה בּוֹ, שֶׁהוּא חַיָּב.

יאהַקָּפַת הַחֲנוּת, אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת. וְאִם עָשָׂאָהּ מִלְוָה, נִשְׁמֶטֶת. שְׂכַר שָׂכִיר, אֵינוֹ נִשְׁמָט. וְאִם זְקָפוֹ עָלָיו מִלְוָה, הֲרֵי זֶה נִשְׁמָט.

יבקְנָסוֹת שֶׁל הָאוֹנֵס, וְהַמְּפַתֶּה, וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רָע - אֵינָם נִשְׁמָטִין. וְאִם זְקָפָן בְּמִלְוָה, נִשְׁמָטִין. וּמֵאֵימָתַי נִזְקָפִין בְּמִלְוָה? מִשָּׁעַת הַעְמָדָה בַּדִּין.

יגהַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ קֹדֶם הַשְּׁמִטָּה, אֵין כְּתֻבָּתָהּ נִשְׁמֶטֶת. וְאִם פָּגְמָה אוֹתָהּ אוֹ זְקָפַּתָּהּ עָלָיו בְּמִלְוָה - נִשְׁמֶטֶת.

ידהַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן - אֵינוֹ מַשְׁמִיט. וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַחוֹב כְּנֶגֶד הַמַּשְׁכּוֹן; וְאִם הָיָה יָתֵר, מַשְׁמִיט הַיָּתֵר עַל הַמַּשְׁכּוֹן.

טוהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין, וְאָמַר לָהֶם 'אַתֶּם גְּבוּ לִי חוֹבִי זֶה' - אֵינוֹ נִשְׁמָט, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ" (דברים טו, ג) - וְזֶה בֵּית דִּין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ.

וְכֵן בֵּית דִּין שֶׁחָתְכוּ אֶת הַדִּין, וְכָתְבוּ 'אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב לִתֵּן לְזֶה כָּךְ וְכָּךְ' - אֵינוֹ נִשְׁמָט; שֶׁזֶּה כְּגָבוּי הוּא, וּכְאִלּוּ בָּא לְיָדוֹ, וְאֵינוֹ כְּמִלְוָה.

טזכְּשֶׁרָאָה הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה, וְעוֹבְרִין עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר..." (דברים טו, ט), הִתְקִין פְּרֹזְבּוּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמֵט הַחוֹב עַד שֶׁיַּלְווּ זֶה אֶת זֶה.

וְאֵין הַפְּרֹזְבּוּל מוֹעִיל אֶלָא בִּשְׁמִטַּת כְּסָפִים בַּזְמַן הַזֶּה, שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים; אֲבָל שְׁמִטָּה שֶׁל תּוֹרָה, אֵין הַפְּרֹזְבּוּל מוֹעִיל בָּהּ.

יזאֵין כּוֹתְבִין פְּרֹזְבּוּל אֶלָא חֲכָמִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסִּי, שֶׁהֵן רְאוּיִין לְהַפְקִיעַ מָמוֹן בְּנֵי אָדָם; אֲבָל שְׁאָר בָּתֵּי דִּינִין, אֵין כּוֹתְבִין.

יחזֶה הוּא גּוּפוֹ שֶׁל פְּרֹזְבּוּל: מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּנִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה. וְהַדַּיָּנִין חוֹתְמִין מִלְּמַטָּן אוֹ הָעֵדִים.

יטאֵין כּוֹתְבִין פְּרֹזְבּוּל אֶלָא עַל הַקַרְקַע. אִם אֵין קַרְקַע לַלּוֹוֶה - מְזַכֵּה לוֹ הַמַּלְוֶה כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אַפִלּוּ קֶלַח שֶׁל כְּרּוּב. הִשְׁאִילוֹ מָקוֹם לְתַנּוּר אוֹ לְכִירָה, כּוֹתְבִין עָלָיו פְּרֹזְבּוּל. הָיְתָה לוֹ שָׂדֵה מְמֻשְׁכֶּנֶת, כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרֹזְבּוּל.

ככוֹתְבִין לָאִישׁ עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְלַיְּתוֹמִים עַל נִכְסֵי אַפֹּטְרוֹפּוֹס.

אֵין לוֹ קַרְקַע, וְלֶעָרֵב יֵשׁ לוֹ קַרְקַע - כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרֹזְבּוּל.

הָיָה לוֹ חוֹב עַל חֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע - הוֹאִיל וְהוּא תַּחַת שִׁעְבּוּדוֹ, כּוֹתֵב עָלָיו פְּרֹזְבּוּל.

כאאֶחָד שֶׁלָּוָה מֵחֲמִשָּׁה, צְרִיכִים פְּרֹזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וַחֲמִשָּׁה שֶׁלָּווּ מֵאֶחָד, דַּיּוֹ פְּרֹזְבּוּל אֶחָד לְכֻלָּן.

כבכָּתַב הַפְּרֹזְבּוּל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִלְוָה - אֵינוֹ מוֹעִיל, אֶלָא מַשְׁמִיט; עַד שֶׁיִּכְתֹּב הַפְּרֹזְבּוּל אַחַר שֶׁהִלְוָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: שֶׁכָּל מִלְוָה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרֹזְבּוּל, אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת בִּפְּרֹזְבּוּל זֶה; וְאִם הַפְּרֹזְבּוּל קוֹדֵם אֶת הַמִּלְוָה, הֲרֵי זוֹ נִשְׁמֶטֶת.

כגלְפִיכָךְ, פְּרֹזְבּוּל הַמֻּקְדָּם - כָּשֵׁר, וְהַמְּאֻחָר - פָּסוּל.

כֵּיצַד? כָּתַב הַפְּרֹזְבּוּל בְּנִיסָן, וְהִקְדִּים זְמַנּוֹ מֵאֲדָר - כָּשֵׁר; שֶׁהֲרֵי הוּרַע כּוֹחוֹ, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁמִיט אֶלָא עַד אֲדָר.

אֲבָל אִם אֵחַר זְמַנּוֹ, וּכְתָבוֹ מֵאִיָּר - פָּסוּל, שֶׁהֲרֵי מְיַפֶּה כּוֹחוֹ, שֶׁהוּא אֵינוֹ מַשְׁמִיט עַד אִיָּר שֶׁלֹּא כַּדִּין; שֶׁאֵין דִּינוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיט אֶלָא עַד נִיסָן בִּשְׁעַת מְסִירַת הַדְּבָרִים לְבֵית דִּין.

כדהַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב אַחַר שְׁבִיעִית וְאֵין עִמּוֹ פְּרֹזְבּוּל - אָבַד חוֹבוֹ. וְאִם אָמַר 'הָיָה לִי וְאָבַד' - נֶאֱמָן; שֶׁמִּזְמַן הַסַּכָּנָה וְאֵלַּךְ בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְּרֹזְבּוּל.

וְלֹא עוֹד, אֶלָא כְּשֶׁיָּבִיא בַּעַל חוֹב אֶת שְׁטָרוֹ אוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא לִתְבֹּעַ בְּמִלְוָה עַל פֶּה - אוֹמְרִים לַנִּתְבָּע 'שַׁלֵּם לוֹ'.

וְאִם טָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר 'אַיֵּה פְּרֹזְבּוּל שֶׁלּוֹ?' אוֹמְרִים לַתּוֹבֵעַ 'הָיָה לְךָ פְּרֹזְבּוּל וְאָבַד?' אִם אָמַר 'הֵן', נֶאֱמָן; וְאִם הוֹדָה שֶׁלֹּא כָתַב פְּרֹזְבּוּל, אָבַד חוֹבוֹ.

וְהַיְּתוֹמִים אֵינָן צְרִיכִין פְּרֹזְבּוּל.

כההוֹצִיא פְּרֹזְבּוּל, וְטָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר 'מִלְוָה זוֹ שֶׁהוּא תּוֹבֵעַ אַחַר פְּרֹזְבּוּל זֶה הָיְתָה', וְהַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר 'קֹדֶם פְּרֹזְבּוּל הָיְתָה' - הַתּוֹבֵעַ נֶאֱמָן; שֶׁאִלּוּ אָמַר 'הָיָה לִי וְאָבַד' - נֶאֱמָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין זְמַן הַפְּרֹזְבּוּל שֶׁאָבַד.

כוטָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר 'מִלְוָה יֵשׁ לוֹ אֶצְלִי', וְהַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר 'לֹא, כִי אֶלָא הַקָּפַת הֶחָנוּת הִיא, שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת, שֶׁהֲרֵי לֹא זְקַפְתִּיהָ מִלְוָה' - הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.

שֶׁאִם יִרְצֶה יֹאמַר 'מִלְוָה הָיְתָה, וּפְּרֹזְבּוּל הָיָה לִי וְאָבַד' - שֶׁכֵּיוָן שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים פְּרֹזְבּוּל, חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ דָּבָר מֻתָּר וְאוֹכֵל דָּבָר אָסוּר.

כזתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהִלְווּ זֶה אֶת זֶה, וּמָסַר דְּבָרָיו לַתַּלְמִידִים, וְאָמַר 'מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה' - אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב פְּרֹזְבּוּל; מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹדְעִים שֶׁהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בַּזְמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵיהֶם, וּבִדְבָרִים בִּלְבָד הִיא נִדְחֵית.

כחכָּל הַמַּחְזִיר חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵמֶּנּוּ.

וְצָרִיךְ הַמַּלְוֶה לוֹמַר לַמַּחְזִיר 'מַשְׁמִיט אֲנִי, וּכְבָר נִפְטַרְתָּ מִמֶּנִּי'.

אוֹמֵר לוֹ 'אַף עַל פִּי כֵן רְצוֹנִי שֶׁתְּקַבֵּל' - יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יִגֹּשׂ" (דברים טו, ב) - וַהֲרֵי לֹא נָגַשׂ.

וְלֹא יֹאמַר לוֹ 'בְּחוֹבִי אֲנִי נוֹתֵן לְךָ', אֶלָא יֹאמַר לוֹ 'שֶׁלִּי הֵם, וּבְמַתָּנָה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ'.

כטהֶחֱזִיר לוֹ חוֹבוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ כֵּן - מְסַבֵּב עִמּוֹ בִּדְבָרִים, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ 'שֶׁלִּי הֵם, וּבְמַתָּנָה נְתַתִּים לְךָ'.

וְאִם לֹא אָמַר - לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, אֶלָא יִטֹּל מָעוֹתָיו וְיֵלֵךְ לוֹ.

למִי שֶׁנִּמְנָע מִלְּהַלְווֹת אֶת חֲבֵרוֹ קֹדֶם הַשְּׁמִטָּה שֶׁמָּא יִתְאַחֵר הַחוֹב אֶצְלוֹ וְיִשָּׁמֵט - עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "הִשָּׁמֶר לְךָ..." (דברים טו, ט).

וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא, שֶׁהֲרֵי הִזְהִירָה תּוֹרָה עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוין, שֶׁנֶּאֱמַר "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן..." (שם), וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'הִשָּׁמֵר' אוֹ 'פֶּן' אוֹ 'אַל' - הֲרֵי זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מַחְשָׁבָה רָעָה זוֹ, וְקָרְאָה אוֹתוֹ "בְּלִיַּעַל" (שם); וַהֲרֵי הוֹסִיף הַכָּתוּב לְהַזְהִיר וּלְצַוּוֹת שֶׁלֹּא יִמָּנַע אֶלָא יִתֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ..." (דברים טו, י).

וְהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׂכַר מִצְוָה זוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה'" (שם).