Rambam - 1 Kapitel - Täglicher Tora Lernabschnitt

כֵּיצַד דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת. כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עֵדִים לְבֵית דִּין וְאוֹמְרִים רָאִינוּ פְּלוֹנִי זֶה שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית. אוֹמְרִין לָהֶן מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ הִתְרֵיתֶם בּוֹ. אִם אָמְרוּ אֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ אוֹ נִסְתַּפֵּק לָנוּ אוֹ שֶׁלֹּא הִתְרוּ בּוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר:

אֶחָד תַּלְמִיד חָכָם וְאֶחָד עַם הָאָרֶץ צָרִיךְ הַתְרָאָה שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתְרָאָה אֶלָּא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיִד שֶׁמָּא שׁוֹגֵג הָיָה. וְכֵיצַד מַתְרִין בּוֹ. אוֹמְרִין לוֹ פְּרשׁ אוֹ אַל תַּעֲשֶׂה שֶׁזּוֹ עֲבֵרָה הִיא וְחַיָּב אַתָּה עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין אוֹ מַלְקוֹת. אִם פֵּרַשׁ פָּטוּר. וְכֵן אִם שָׁתַק אוֹ הִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ פָּטוּר. וַאֲפִלּוּ אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי פָּטוּר עַד שֶׁיַּתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה וְיֹאמַר עַל מְנָת כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה. וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג. וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר וְיַעֲשֶׂה תֵּכֶף לַהַתְרָאָה בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר. אֲבָל אַחַר כְּדֵי דִּבּוּר צָרִיךְ הַתְרָאָה אַחֶרֶת. וּבֵין שֶׁהִתְרָה בּוֹ אֶחָד מִן הָעֵדִים וּבֵין שֶׁהִתְרָה בּוֹ אַחֵר בִּפְנֵי עֵדִים אֲפִלּוּ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד אֲפִלּוּ שָׁמַע קוֹל הַמַּתְרֶה וְלֹא רָאָהוּ וַאֲפִלּוּ הִתְרָה בְּעַצְמוֹ הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג:

אָמְרוּ הָעֵדִים הָיְתָה לוֹ הַתְרָאָה וּמַכִּירִין אָנוּ אוֹתוֹ מְאַיְּמִין בֵּית דִּין עֲלֵיהֶן. וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת. אוֹמְרִים לָהֶן שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה עֵד מִפִּי עֵד מִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שְׁמַעְתֶּם. אוֹ שֶׁמָּא אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִים שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת אָדָם נוֹתֵן מָמוֹנוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹ תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף כָּל הָעוֹלָם שֶׁהֲרֵי בְּקַיִן נֶאֱמַר (בראשית ד י) "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים" דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹ. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי בָּעוֹלָם לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִן הָעוֹלָם מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת בָּעוֹלָם מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. הֲרֵי כָּל בָּאֵי עוֹלָם בְּצוּרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵם נִבְרָאִים וְאֵין פְּנֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן דּוֹמִין לִפְנֵי חֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מַה לָּנוּ וּלְצָרָה זוֹ הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה א) "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע". אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוֹב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (משלי יא י) "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה". אִם עָמְדוּ בְּדִבְרֵיהֶן מַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֵדוּת. אִם נִמְצֵאת עֵדוּתוֹ מְכֻוֶּנֶת מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כָּרִאשׁוֹן. אֲפִלּוּ הָיוּ מֵאָה עֵדִים בּוֹדְקִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה. נִמְצְאוּ דִּבְרֵי כָּל הָעֵדִים מְכֻוָּנִים פּוֹתְחִין לִזְכוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאוֹמְרִים אִם לֹא חָטָאתָ אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶם וְדָנִין אוֹתוֹ. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוּהוּ וְאִם לֹא מָצְאוּ לוֹ זְכוּת אוֹסְרִין אוֹתוֹ עַד לְמָחָר. וּבוֹ בַּיּוֹם מִזְדַּוְּגִין הַסַּנְהֶדְרִין זוּגוֹת זוּגוֹת לְעַיֵּן בְּדִינוֹ. וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. וְנוֹשְׂאִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם זוּג שֶׁלּוֹ אוֹ עִם עַצְמוֹ בְּבֵיתוֹ. וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין לְבֵית דִּין. הַמְזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי וְהַמְחַיֵּב אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְחַיֵּב וּמְחַיֵּב אֲנִי בִּמְקוֹמִי אוֹ חָזַרְתִּי בִּי וַאֲנִי מְזַכֶּה. וְאִם טָעוּ בַּדָּבָר וְלֹא יָדְעוּ מִי הֵם שֶׁחִיְּבוּ אוֹ זִכּוּ מִטַּעַם אֶחָד שֶׁאֵינָן נֶחְשָׁבִין אֶלָּא כְּאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הֲרֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן שֶׁהֲרֵי כּוֹתְבִין טַעַם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּמַתְחִילִין בְּדִינוֹ. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוּהוּ וְאִם הֻצְרְכוּ לְהוֹסִיף מוֹסִיפִין. רַבּוּ הַמְחַיְּבִין וְנִתְחַיֵּב מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְהָרְגוֹ. ומָקוֹם שֶׁהוֹרְגִין בּוֹ בֵּית דִּין הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין וְרָחוֹק מִבֵּית דִּין. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד יד) "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". וְיֵרָאֶה לִי שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק כְּמוֹ שִׁשָּׁה מִילִין כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֵּין בֵּית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה לִפְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:

מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ אֶלָּא יֵהָרֵג בְּיוֹמוֹ. אֲפִלּוּ הָיְתָה עֻבָּרָה אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. וּמַכִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד בֵּית הַהֵרָיוֹן עַד שֶׁיָּמוּת הַוָּלָד תְּחִלָּה. אֲבָל אִם יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. וְכָל אִשָּׁה שֶׁתֵּהָרֵג מֻתָּר לֵהָנוֹת בִּשְׂעָרָהּ:

מִי שֶׁיָּצָא לֵהָרֵג וְהָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ עַד שֶׁמַּזִּין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ. וְאִם נִגְמַר דִּינוֹ וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט הַזֶּבַח אֵין מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו קָרְבָּנוֹ שֶׁאֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ: