Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Kapitel

ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ג, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ד, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ה

Inhalt anzeigen in :

ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ג

א

הבכורים נותנין [אותן] לאנשי משמר והן מחלקים אותן ביניהן כקדשי המקדש וכבר בארנו שהן קרויין תרומה ולפיכך זר שאכל בכורים בכ"מ חייב מיתה בידי שמים והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים:

ב

היו מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ זה שבפנים חייבין עליו מיתה והרי הוא הקדש לכל דבריו וזה שבחוץ הרי הוא חולין לכל דבריו:

ג

כהן שאכל בכורים חוץ לירושלים מאחר שנכנסו לפנים מן החומה לוקה מן התורה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ותרומת ידך והם הבכורים כמו שבארנו בהלכות תרומה וכן אם אכלן הכהן בירושלים קודם הנחה בעזרה לוקה מן התורה כמי שאכלן בחוץ לפי שהן טעונין הנחה בעזרה שנאמר והנחתו לפני מזבח י"י אלהיך:

ד

ומשיניחם המביאם בעזרה הותרו לכהן ואף על פי שעדיין לא התודה עליהן שאין הקריאה מעכבת אכילתן ובכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין באכילה:

ה

אכילת בכורים כאכילת תרומה לכל דבריו יתר בבכורים שהן אסורין לאונן וטעונין הבאת מקום וכהן טהור שאכל בכורים טמאים לוקה כשם שלוקה ישראל טהור שאכל מעשר שני שנטמא מה שאין כן בתרומה:

ו

ומניין שהבכורים אסורין לאונן שהרי נאמר בהן ושמחת בכל הטוב מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמחה לא באנינות והאוכלן באנינות מכין אותו מכת מרדות:

ז

הבכורים טעונין כלי שנאמר ושמת בטנא ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו ואם הביאם בכלי אחד יצא ולא יביאם בערבוב אלא שעורים מלמטה וחטים על גביהן וזיתים על גביהן ותמרים על גביהן ורמונים על גביהן ותאנים למעלה מן הכלי ויהיה דבר אחד מפסיק בין מין ומין כגון הוצין וחלף או עלין וכיוצא בהן ומקיף לתאנים אשכולות של ענבים מבחוץ:

ח

הביאם בכלי מתכות נוטל הכהן הבכורים וחוזר הכלי לבעליו ואם הביאם בכלי ערבה וחלף וכיוצא בהן הרי הבכורים והסלים לכהנים ואם נטמאו הבכורים אין הסלים לכהנים:

ט

כשהיו מביאין את הבכורים היו מביאין בידם תורין ובני יונה וכן היו תולין מצידי הסלים תורין ובני יונה כדי לעטר את הבכורים אלו שעם הסלים היו קרבים עולות ואלו שבידיהן היו ניתנין לכהנים:

י

מצות עשה להתודות במקדש על הבכורים בשעה שמביאם מתחיל וקורא הגדתי היום ליי' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' ארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה עד אשר נתת לי יי' ואין קורין אותה אלא בלשון הקדש שנאמר וענית ואמרת בלשון הזאת:

יא

בראשונה, כל מי שהיה יודע לקרות — קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות — מקרין אותו. נמנעו אלו שאין יודעין לקרות מלהביא, כדי שלא יכלמו. התקינו בית דין, שיהיו מקרין את מי שהוא יודע כמי שאינו יודע.

יב

המביא את הבכורים — יש לו רשות לתנם לעבדו וקרובו בכל הדרך עד שמגיע להר הבית. הגיע להר הבית — נוטל הסל על כתפו: הגדתי היום ליי' אלהיך וגו', ומוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתיו, והכהן מניח ידו תחתיו ומניף, וקורא: ארמי אבד אבי וירד מצרימה וגו', עד שגומר כל הפרשה, ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן, וישתחוה ויצא. ומנין שהן טעונין תנופה? שנאמר: ולקח הכהן הטנא מידך — לרבות את הבכורים לתנופה. וכשם שטעונין תנופה, כך טעונין קרבן שלמים [ושיר]. שנאמר בהן: ושמחת בכל הטוב, וברגלים אומר: ושמחת בחגך; מה שמחת החג — בשלמים, אף כאן — בשלמים. ואין הקרבן מעכב.

יג

ואימתי קורין בשיר עליהן? משיגיעו לעזרה הלוים היו מתחילין וקורין: ארוממך יי' כי דליתני.

יד

הביכורים טעונים לינה. כיצד? הביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו — לא יצא באותו היום מירושלים לחזר למקומו, אלא ילין שם ויחזר למחר לעירו; שנאמר: ופנית בבקר והלכת לאהליך — כל פונות שאתה פונה מן המקדש לכשתבוא לו לא יהיו אלא בבקר. נמצאת אומר, שהבכורים טעונין שבעה דברים: הבאת מקום, וכלי, וקריאה, וקרבן, ושיר, ותנופה, ולינה.

ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ד

א

כל המביא בכורים טעון קרבן ושיר ותנופה ולינה אבל הוידוי אינו שוה בכל לפי שיש שחייבין להביא בכורים ואינן קורין עליהם:

ב

ואלו מביאין ולא קורין: האשה והטומטום והאנדרוגינוס לפי שהן ספק אשה ואינן יכולין לומר אשר נתת לי יי' וכן האפוטרופין והעבד והשליח לפי שאינן יכולין לומר אשר נתת לי יי':

ג

הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש:

ד

הקונה שני אילנות בתוך [שדה] של חבירו מביא ואינו קורא לפי שהדבר ספק אם יש לו קרקע או אין לו וכיצד עושה מקדיש אותם תחלה לבדק הבית מפני שהן ספק חולין ואין מכניסין חולין לעזרה והכהן פודה אותן מיד ההקדש ואחר כך אוכלן ומפריש מהן תרומה ומעשר מפני שהן ספק חולין ונותן המעשרות שלהן לכהנים שמא בכורים הם ואסורין לזרים ואינו מביא אותן בעצמו אלא משלחן ביד שליח כדי שלא תעכב אותן הקריאה מלאוכלן שכל שאינו ראוי לקריאה מפני הספק הקריאה מעכבת בו:

ה

הפריש בכוריו ומכר שדהו מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נתת לי יי' שהרי אין לו והלוקח אינו חייב להפריש בכורים אחרים מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר ואם הפריש מביא ואינו קורא אבל ממין אחר מפריש ומביא וקורא:

ו

המוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא שקנין פירות אינו כקנין הגוף אבל מביא אדם מנכסי אשתו בכורים וקורא אע"פ שאין לו גוף הקרקע שנאמר אשר נתן לך יי' אלהיך ולביתך אף על פי שמתה אשתו אחר שהפריש והוא בדרך מביא וקורא:

ז

המוכר שדהו או שמכר אילנות וקרקען בזמן שהיובל נוהג ה"ז מביא וקורא ביובל ראשון בלבד שעדיין לא סמכה דעתו של מוכר שתחזור לו הקרקע אבל אם חזר ומכרה ביובל שני ה"ז מביא ואינו קורא שהרי סמכה דעתו שאין לו אלא הפירות וקנין פירות אינו כקנין הגוף:

ח

הפריש בכורים וחלה והרי הוא מסוכן זה שראוי ליורשו מביא ואינו קורא הפריש בכוריו ושלחן ביד אחר ומת השליח בדרך אע"פ שחזר הוא והביאן אינו קורא שנאמר ולקחת ובאת עד שתהיה לקיחה והבאה כאחת:

ט

הפריש בכוריו ואבדו קודם שיגיע להר הבית והפריש אחרים תחתיהן מביא השניים ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר את ראשית כל פרי האדמה לפי שאינן ראשית ואלו השניים אין חייבים עליהן חומש כבכורים:

י

הביא בכוריו ונטמאו בעזרה נופצם שם ואינו קורא:

יא

הביא בכוריו מאחד מן המינים וקרא וחזר והביא ביכורים ממין אחר אינו קורא עליהן שנאמר הגדתי היום פעם אחת בשנה הוא מגיד ולא שתים:

יב

הפריש בכוריו ויבש המעיין או שנקצץ האילן מביא ואינו קורא לפי שזה כמי שאין לו קרקע שהרי אבדה:

יג

המביא בכורים מאחר חג הסכות ועד חנוכה אף על פי שהפרישן קודם החג מביא ואינו קורא שנאמר ושמחת בכל הטוב ואין קריאה אלא בשעת שמחה מחג השבועות עד סוף החג ושאר המביאין חוץ מאלו מביאין וקורין:

יד

הבכורים והתרומות והחלה והקרן והחומש ומתנות בהמה הם נכסי כהן יש לו לקנות מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וקונה בהן ספר תורה:

טו

אע"פ שהבכורים והתרומות אסור להאכל לזרים ואף על פי שהבכורים עולין באחד ומאה כתרומה אם נתערבו בחולין בירושלים אסורין בכל שהן במינם כמעשר שני מפני שהוא מקום אכילתן עשאום כדבר שיש לו מתירין ואע"פ שהבכורים אסורים לזרים אף בירושלים הרי הן אוסרין בכל שהן אפילו זרע הבכורים אחר שנכנסו לירושלים הרי הגידולין אסורין ואוסרין בכל שהן אם נתערבו בירושלים אבל הזורע בכורים קודם שיכנסו לירושלים הגידולין חולין:

טז

כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים שנאמר ברוב עם הדרת מלך ובאים ולנים ברחובה של עיר ולא יכנסו לבתים מפני אהל הטומאה ובשחר הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל יי' אלהינו והשור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב ועטרה של זית בראשו להודיע שהבכורים משבעת המינין והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין קרוב לירושלים והם הולכין בכל הדרך וקורין שמחתי באומרים לי בית יי' נלך ולא היו מהלכין ביום אלא שתי ידות בלבד הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים ועטרו את בכוריהם ופרכסו אותן ואם היה להם לח ויבש מראין את הלח מלמעלה והפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן מירושלים לפי הבאים הם יוצאין אם באו אנשים הרבה יוצאין לקראתן רבים ואם מעט מעט ומשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים:

יז

כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין מפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני בואכם בשלום והם מהלכין בתוך ירושלים והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים להר הבית הגיעו להר הבית נוטל כל אחד ואחד סלו על כתיפו ואומרין הללויה הללו אל בקדשו וכו' עד כל הנשמה תהלל יה הללויה והם מהלכים בהר הבית וקוראין עד שמגיעין לעזרה הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך יי' כי דליתני וגו':

ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ה

א

מצות עשה להפריש תרומה מן העיסה לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וראשית זו אין לה שיעור מן התורה אפילו הפריש כשעורה פטר את העיסה והעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום עד שישייר מקצתו:

ב

ומדברי סופרים שמפרישין אחד מארבעה ועשרים מן העיסה כדי שיהיה בה כדי מתנה לכהן שנאמר תתן לו תן לו דבר הראוי ליתנו מתנה והנחתום העושה למכור בשוק מפריש אחד משמונה וארבעים לפי שעיסתו מרובה יש בשיעור זה כדי מתנה:

ג

העושה עיסה למשתה בנו אף על פי שהוא מרובה מפריש אחד מעשרים וארבעה שלא לחלק בעיסת בעל הבית והנחתום שעשה עיסה קטנה אחד מארבעים ושמונה שלא לחלק בעיסת הנחתום:

ד

נטמאת העיסה בשוגג או באונס מפריש אחד מארבעים ושמונה ואם טמאה בזדון מפריש אחד מכ"ד כדי שלא יהיה חוטא נשכר וחלה טמאה [מותרת] (לכהן) להסקה כתרומה טמאה:

ה

אין חייבין בחלה מן התורה אלא בא"י בלבד שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ וגו' ובזמן שכל ישראל שם שנאמר בבואכם ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם לפיכך חלה בזמן הזה אפילו בימי עזרא בארץ ישראל אינה אלא מדבריהם כמו שביארנו בתרומה:

ו

פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה ופירות הארץ שיצאו חו"ל פטורין שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין בין על פירות הארץ בין על פירות חו"ל:

ז

מפרישין חלה בח"ל מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל ואין מביאין חלות חו"ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ובכורים משם ואם הביא מניחה עד ערב הפסח ותשרף בתרומה:

ח

שלשה דינין לחלה בשלש ארצות כל הארץ שהחזיקו בה עולי בבל עד כזיב מפרישין בה חלה אחת כשיעור והיא נאכלת לכהנים ושאר א"י שהחזיקו בה עולי מצרים ולא עולי בבל שהיא מכזיב ועד אמנה מפרישין בה שתי חלות האחת נשרפת והאחת נאכלת ומפני מה מפרישין בה שתי חלות מפני שהחלה הראשונה טמאה שהרי לא נתקדשה אותה הארץ בימי עזרא וקדושה ראשונה בטלה משגלו והואיל והיא א"י מפרישין בה חלה אחד מארבעים ושמונה ושורפין אותה ומפרישין חלה שנייה ונותנין אותה לכהן לאכלה כדי שלא יאמרו תרומה טהורה נשרפת שהרי נשרפה הראשונה אע"פ שלא נטמאה טומאה ידועה לכל וזו שנייה אין לה שיעור אלא כל שרוצה מפריש מפני שהיא מדבריהם וכל הארץ מאמנה ולחוץ בין בסוריא בין בשאר הארצות מפרישין שתי חלות אחת לשריפה כדי שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל והואיל וזו וזו מדבריהם מוטב לרבות בנאכלת לפיכך של שריפה אין לה שיעור אלא כל שהוא ושל אכילה אחד ממ"ח ומותרת לזבים ולזבות ואין צריך לומר לשאר טמאים:

ט

בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל א"י אחד ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה ויש לה שם מן התורה ומכזיב עד אמנה מפרישין שנייה לכהן לאכילה ואין לה שיעור כשהיה הדבר מקודם:

י

חלת חו"ל אף על פי שהיא טמאה הואיל ועיקר חיובה מדבריהם אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו והם בעלי קריין וזבים וזבות ונדות ויולדות ומצורעין אבל שאר הטמאים במגע שאר הטומאות אפילו טמאי מת מותרים לאכלה לפיכך אם היה שם כהן קטן בחוצה לארץ בין בסוריא בין בשאר ארצות ורצה להפריש חלה אחת מפריש אחד ממ"ח ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה וא"צ להפריש שנייה:

יא

וכן אם היה שם כהן גדול שטבל משכבת זרעו או מזיבתו אע"פ שלא העריב שמשו ואף על פי שהו' טמא מת ה"ז מותר לאכול החלה הראשונה ואינו צריך להפריש שנייה בחו"ל כל המפריש חלה מברך תחלה אקב"ו להפריש חלה בין בארץ בין בחו"ל וכשם שמברך על הטהורה כך מברך על הטמאה לפיכך אין האיש ערום מפריש חלה שאינו יכול לברך אבל האשה הערומה שישבה וכל פניה טוחות קרקע מברכת ומפרשת חלה:

יב

הנדה וכיוצא בה מברכת ומפרשת חלת חו"ל שאינה מוזהרת על מגעה אלא על אכילתה ואם היה שם כהן קטן או כהן שטבל שהיא מותרת לו לאכילה כמו שביארנו ה"ז מותר לאכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה ונותנין אותה לכהן ע"ה מפני שהיא טמאה באויר ארץ העמים [ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו שהוא אסור ואם רצה לאכול תחלה] ואח"כ יפריש החלה בחוץ לארץ מותר שאין עיקרה אלא מדבריהם:

יג

החלה נקראת תרומה לפיכך אינה ניטלת אלא מן המוקף כתרומה ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא לכתחלה:

יד

וכל שאמרנו בתרומה לא יתרום ואם תרם אינה תרומה כך בחלה וכל שאמרנו בתרומה לא יתרום מזה על זה כך בחלה וכל שאינו אוכל תרומה אינו אוכל חלה וכל האוכל תרומה אוכל חלה:

טו

הסומא והשכור מפרישין חלה לכתחלה שאין בעיסה רע ויפה כדי שיכוונו ויפרשו מן היפה:

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Diese Seite in anderen Sprachen